<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן א'</h1>
<h2>דף כ.</h2>
כל הפורשים מדרכי צבור והן אנשים שפרקו עול המצות שאינן נכללין עם ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות והמינים והמשומדים והמסורות אין מתאבלין עליהם אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ואוכלין ושמחין על שאבדו שונאיו של מקום. כתב ה"ר יצחק אבן גיאת ז"ל מכאן אתה שומע שאבלים וקרובי המת היו נוהגין ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים וחתנים לובשין לבנים ומתעטפין לבנים והתם תנינא אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה הזאת הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי והיום נזדמן זקן אחד לבוש שחורים ומעוטף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעת ימים ומת. ואמר להו ר' ינאי לבריה בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבילים. שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים. וכן נמי מצינו באגדה שאמר לו משה רבינו ליהושע יהושע לבוש עלי שחורים ותתכסה עלי שחורים והזהר בכבוד עלובה זו. ובכל מקום יש לעשות כפי מנהגו. באבל רבתי אין מתעסקין עמו בכל דבר פירוש אם היה כהן אין קרוביו מטמאין לו דכתיב בעמיו בעושה מעשה עמיו ולא שפירשו מדרכי צבור. והריא"ף ז"ל מייתי לה בהלכות טומאה.
